פסק-דין בתיק ת"א 20850-08

1.                 לפניי תביעת פיצויים שהגיש התובע נגד הנתבעת בגין נזקים שנגרמו לו בתאונה שאירעה ביום 26.12.06 בבית הספר בו למד.

2.                 לטענת התובע הוא נפצע מצלחת פלסטיק אשר השליך אחד התלמידים בבית הספר.

3.                 המחלוקת בין הצדדים הנה הן לגבי חבות הנתבעת והן לגבי גובה הנזק שנגרם לתובע.

4.                 מטעם התובע העידו התובע ואמו, ר. ט..

5.                 התובע הגיש כראיה מטעמו את חוות דעתו של ד"ר שמואל טאו, מומחה בשיקום הפה.

6.                 מטעם הנתבעת העידה מנהלת בית הספר בזמן האירוע - הגב' חגית סלע.

7.                 הנתבעת הגישה כראיה מטעמה את חוות דעתו של ד"ר אלי סימון, מנתח פה ולסתות.

8.                 ד"ר אורית הרמתי מונתה כמומחית מטעם בית המשפט בתחום שיקום הפה.

האחריות

נסיבות אירוע התאונה

9.                 התובע הצהיר כי ביום התאונה הביא אותו אביו עד לשער בית הספר בשעה 07:30, כמו בכל יום (סעיף 2 לתצהיר). הוא נכנס לשטח בית הספר, כמו ילדים נוספים, דרך השער הפתוח. לא היה שומר או מורה או מבוגר אחר בשטח בית הספר באותו זמן (התובע, סעיף 3 לתצהיר).

התובע הניח את הילקוט בכיתתו ולאחר ששמע קולות של ילדים משחקים בכיתה שמול כיתתו, הוא ניגש לאותה כיתה ונעמד בפתח (התובע, סעיף 4 לתצהיר).

בכיתה אשר אליה ניגש התובע שיחקו שני ילדים בזריקת צלחות פלסטיק. ילד אחד זרק צלחת לכיוון השני אך הצלחת עברה את אותו הילד ופגעה בפניו של התובע (התובע, סעיף 4 לתצהיר; עמוד 7 לפרוטוקול).

התובע מסר את שמות הילדים ששיחקו עם הצלחת. הוא העיד כי הוא לא שיחק עם הצלחות, לא באותו יום ולא בפעמים קודמות. הוא אוהב כדורגל (עמוד 6 לפרוטוקול).

10.             אמו של התובע, ר. ט., היא זו שבאה לקחת את התובע מבית הספר לאחר שהוא נפצע (ר. ט., סעיף 3 לתצהיר). לפי תצהירה, לפני שהיא יצאה מבית הספר היא שאלה את המנהלת כיצד קרתה התאונה והמנהלת השיבה כי יום קודם שיחקו ילדים עם הצלחות של הצהרון והיא בקשה שיוציאו אותן מהכיתה, ולמרבית הצער הושארו הצלחות בכיתה וכך קרה מה שקרה (ר. ט., סעיף 4 לתצהיר).

11.             הנתבעת איננה חולקת על כך שהתובע נפגע מהצלחת בזמן שהיה בבית הספר.

12.             ביחס לנסיבות הפציעה הצהירה מנהלת בית הספר כי זכור לה שהתובע השתתף במשחק עם הצלחות כאשר נפצע, והוא עשה כן למרות שידע היטב שאסור לו, שכן הוזהר שמדובר במשחק שעלול להיות מסוכן (חגית סלע, סעיף 3 לתצהיר). לפי תצהירה, בבית הספר היו נהלים ברורים שאוסרים על התלמידים להשתולל ולהשליך חפצים. עוד לפי תצהירה, יום קודם היא הבחינה בתובע כשהוא משליך צלחות פלסטיק, כעסה עליו והזהירה אותו שלא ישליך חפצים ולא ישחק במשחקים מסוכנים (חגית סלע, סעיף 4 לתצהיר).

13.             בניגוד לדברים החד משמעיים שעליהם הצהירה מנהלת בית הספר בתצהירה, מחקירתה הנגדית התברר כי היא איננה זוכרת האם התובע היה מעורב באירוע שקרה יום קודם לתאונה והיא אף איננה יודעת האם התובע היה בין אלה ששיחקו עם הצלחת ביום התאונה.

לשאלה האם התובע היה בין אלה ששיחקו עם הצלחות יום לפני התאונה השיבה המנהלת: "אם הוא היה שם? לא יודעת להגיד לך, ממש לא", "אני לא זוכרת" (עמוד 15 לפרוטוקול).